דביר קסורלה, קולורטק קסורלה בע"מ

דוד כהן ובעיית ניהול הצבע

 

הרי לכם סיפור מעניין על דוד כהן, צלם חובב מרמת גן. דוד רכש לאחרונה מצלמת קנון חדשה. הוא החליט להשקיע בעצמו וקנה מצלמה דיגיטלית SLR מסוג 450D (מצלמת SLR הינה מצלמה מקצועית בעלת מערכת מראות משוכללת לראיה מדויקת של מסגרת התמונה ועומק השדה. למצלמות אלה אפשרות להחלפת עדשות). לאחר טעינה ארוכה ומורטת עצבים של הסוללה, מיהר דוד להכניס את כרטיס הזיכרון למצלמה ונסע לים לצלם. השקיעה היתה מדהימה. הוא תפס כמה תמונות יפות של זוגות מתהלכים לאורך החוף והיה מאוד מרוצה. בהתלהבות חזר לביתו והפעיל את המחשב. דוד קנה לפני חצי שנה מחשב חדש עם מסך דק ורחב של "22 במיוחד עבור תחביב הצילום שלו. האחיין שלו קנה לו תוכנת עיבוד תמונה של חברת Adobe במתנה ליום ההולדת בשנה שעברה ומאז הספיק לקרוא את הספר וללמוד כיצד עושים תיקונים לתמונות שהוא מצלם. דוד חיבר את המצלמה למחשב וחיכה שהתמונות יועברו... נצח... הפעיל את תוכנת הפוטושופ והתחיל לדפדף בין התמונות. עם כל תמונה שפתיו התעוותו ועברו אט אט מחיוך גדול לאכזבה,ומשם לעצב ועד לכעס. "כמה כסף הוצאתי על המצלמה הזאת וזאת התוצאה?!" הוא היה בטוח שהתמונות יצאו טוב כאשר צפה בהם על גבי מסך התצוגה של המצלמה. כעת הכל נראה בהיר מידי. אזורים שלמים בתמונה היו "שרופים" (מונח סלנג בצילום. הכוונה לאזורי תמונה בהם אין כלל פרטים והבדלי בהירויות. לדוגמה צילום ובו דימוי של שמיים לבנים, ללא הבדל בהירויות בין האזורים הכחולים של השמיים והאזורים הלבנים של העננים).

צבע העור של הזוגות שצילם בחוף היה מעט ירקרק ולא טבעי. דוד קם והתחיל להסתובב בחדר. לבסוף החליט להתקשר לחברו אלעד ולשאול האם מכיר תופעה כזאת. אלעד היה צלם חתונות והיה לו ידע רחב על מצלמות שונות. "זה לא המצלמה..." אמר לו אלעד. "המסך שלך בטח דפוק. ממי קנית אותו? תגיד להם שהוא לא מראה צבעים נכון. תגיד להם שהוא לא מראה את הפרטים של התמונה בצורה טובה". דוד התקשר אליהם. "אדוני, אני לא יודע על מה אתה מדבר. מעולם לא התלוננו על המסך שקנית. הוא נחשב מאוד איכותי. אולי התמונות באמת לא טובות" הציע איש התמיכה של החברה ממנה רכש דוד את המסך. "תנסה להדפיס את התמונות. אם הם יראו טוב בהדפסה אז תתקשר שוב ואני יאשר בדיקת מעבדה ללא תשלום". דוד כבר היה די מתוסכל, אבל היה מוכן לנסות הכל. הוא הדפיס את התמונות על מדפסת הזרקת הדיו שמזמן כבר לא הופעלה בבית. אחרי שעה קלה דוד היה בשלב מתקדם של שיקולים לנטוש את תחביב הצילום שלו. "פעם היה הרבה יותר קל. צילמת, לא ידעת איך תצא את התמונה לפני שהפילם חשזר ממעבדת הפיתוח. כל הדיגיטלי הזה שינה הכל..." אמר לאשתו בעודו בוהה בתמונות המודפסות שלא נראו כמו מה שזכר מהחוף, אבל גם לא היו דומות לתצוגת המסך. התמונות היו כהות מאוד והיתה להן סטיית צבע אדמדמה. דוד כהן היה מתוסכל.

 

נשמע מוכר? דוד כהן נתקל בבעיה שרבים לפניו נתקלו ועוד רבים אחריו יתקלו. בעיית ניהול הצבע בעולם הדיגיטלי. לפני שנמשיך את הסיפר על דוד כהן, הצלם החובב, כדאי אולי לעצור לרגע ולסכם את מצבו האומלל עד כה:

  • היתה לו כוונה לצלם זוג הולך על חוף הים בשקיעה
  • התמונה נראתה שונה מאוד על המסך – בהירה וירקרקה
  • התמונה הודפסה באופן שונה – כהה ואדמדמה

 

ניצבה בפניו הדילמה האם אחד מהמכשירים הדיגיטליים שלו לא תקינים:

  • המצלמה
  • המסך הדק
  • מדפסת הזרקת הצבע

 

הבעיה שתוארה עד כה נפוצה ויוצרת תסכול רב בקרב משתמשים רבים של ציוד דיגיטלי  היקפי, בייחוד חובבים ומקצוענים מתחום הגרפיקה, צילום, ווידיאו והפקה. ככל שלמשתמש חשוב יותר תאימות הצבע והתוצאה של הדימוי (ולטעמי זה חשוב לכולם: ראו הזמנות לחתונה!!) ככה בעיה זו מכה בעוצמה חזקה יותר את המשתמש. בעיית ניהול הצבע הדיגיטלי יוצרת תסכולים המעלים ספקות ביכולות של הציוד החדיש ביותר. שמעתי פעמים שמועות שונות ומשונות הנובעות מחוסר הבנה של הבעיה. לדוגמה שוב ושוב נשמעת הטענה שמסכים דקים, המוכרים גם בשם מסכי LCD עדיין נחשבים היום "פחות טובים" מהמסכים הישנים של פעם עם השפופרות (מסכי ה-CRT). טענה זו מופרכת מיסודה כמובן. המסכים הדקים היום טובים בהרבה ממסכי ה-CRT הן מבחינת בהירות, הן מבחינת קונטרסט והן מבחינת טווח הצבע ואורך החיים. אך ההתנהגות של מסכים אלה שונה ויש לטפל בהם באופן שונה. מיד נבין.

 

ייצוג צבע על-ידי מספר

 

בחזרה לדוד כהן הצלם החובב. כאשר עבר לטכנולוגיה דיגיטלית הוא עבר מעולם המושפע מתהליכים אנלוגיים רציפים לתהליכים המושפעים ממספרים (Digit – ספרה). אחד הדברים שהמחשבים יודעים לעשות עם המספרים הבינריים שהם מעבדים הוא לייצג צבע. מודלים מתמטיים מורכבים עומדים מאחורי היכולת של המחשבים לייצג את הצבעים הנראים לעין האנושית על ידי מניפולציית מספרים. המודל המספרי המוכר ביותר למשתמש בתוכנות גרפיות הוא מודל ה-RGB. במודל מספרי זה מייצרים ייצוג של צבע על-ידי שילובים של דרגות שונות של אדום, ירוק וכחול. לכל ייצוג של צבע יש שילוב של ערכים ייחודי ובלעדי. לכל אחד מצבעי היסוד (RGB) סולם  של דרגות בהירות שונות הנע מ-0 ל-255 (0 שחור ו-255 מקסימום בהירות של הצבע). מודל זה הוא הבסיס לייצוג צבעים בטלוויזיות ומסכי מחשב. כאשר מציירים ריבוע בצבע אדום בתוכנה גרפית אנו רושמים את הערך: 255,0,0. משמעות הערך היא: ,B-0 ,G-0 R-255. כאשר המחשב מעבד מספר זה הוא נותן הוראה לרכיבי ה-LCD במסך להאיר בצבע אדום. למעשה מסך ה-LCD משתמש בשלושה פילטרים על מנת להרכיב את קשת הצבעים. רוצים לנחש?... פילטר אדום, פילטר ירוק ופילטר כחול. (R-red, G-green, B-blue). אלה, כפי שכבר הובן, הנם צבעי היסוד של האור, מהם ניתן להרכיב טווח צבעים רחב. אך בכך נעסוק בהמשך. לצורך הפשטה כרגע מספיק להבין שהערך 255,0,0 נותן למסך הוראה להחשיך את הפילטרים הכחולים והירוקים ולהאיר בשיא העוצמה את הפילטר האדום.  על לנו לטעות! מודל ה-RGB אינו מודל שערכיו מייצגים צבעים "אמיתיים" אלא רק את הערכים המספריים שלהם המחשב זקוק על מנת לחשב באיזה עוצמה להאיר את הפילטרים במסך.

 Color management

 

נשאלת השאלה מי משתמש במודלים הללו ולמה אנו צריכים לדעת בכלל על קיומם במחשב? אם קראתם עד כאן אתם כנראה מבינים למה המודלים של הצבע חשובים. אך למקרה שפשוט לא היה מאמר מעניין יותר לקרוא, אסביר: המחשבים והדיגיטציה קיימים בכל מקום. צלמים היום, באמצעות מצלמות דיגיטליות או סורקי שקופיות, הופכים את הצבע שבמציאות (הזוג שטייל על החוף ודוד כהן צילם) למספרים שהמחשב יודע לקרוא ולהציג על המסך כדימוי ממוחשב. גרפיקאים מעצבים לוגו לחברה בתוכנת אילוסטרציה על-ידי שימוש במודל צבע. התמונה או הלוגו יכולים להגיע לביתם של מיליונים דרך האינטרנט וישר לצג המחשב שלהם, שם תוצג דרך המודלים המספריים.

כמובן שהמודלים המספריים אינם עובדים רק במחשבים שמחוברים למצלמות דיגיטליות משוכללות, סורקים יקרים או מדפסות לפוסטרים ומכונות דפוס. המודלים הללו נמצאים בכל מחשב בייתי. באמצעותם אנו רואים את השומר מסך הצבעוני שלנו, ובאמצעותם אנו מדפיסים את השער הצבעוני לעבודת גמר בתיכון. בשנים האחרונות הציוד הביתי, ולא רק המקצועי, עבר דיגיטציה. אנו מוצאים יותר ויותר סורקים ומצלמות דיגיטליות קטנות בבתים, ואף יותר מדפסות לייזר והזרקת דיו. כל אותם מכשירים מתחברים בצורה דיגיטלית למחשב ומעבירים אליו או מקבלים ממנו מידע מספרי של צבע. גם דוד כהן, הצלם החובב עושה שימוש במודלים אלה, אך הוא אינו מודע לקיומם וכיצד ניתן לשלוט בהם על מנת לחסוך את עוגמת הנפש שנוצרה לו. עם קצת יותר ידע יוכל דוד לדאוג לכך שהמסך הדק שרכש יציג את הצבעים בתמונות של הים בצורה מדויקת להפליא על-ידי כיול המסך. הוא יוכל להתאים את התצוגה על המסך לפלט המדפסת שלו. לדוד כהן יש חוליה חסרה.

 

החוליה החסרה

 

החוליה החסרה, שאי הבנתה יוצרת את הבעיות הקשות של עבודה עם צבע במערכות ממוחשבות שוכנת לה כבר זמן רב, רדומה, באותם מודלים מתמטים מספריים. אני מדבר על היכולת לניהול צבע. ניהול צבע הוא מושג אבסטרקטי וחסר משמעות במציאות המוחשית שלנו, בה אנו רואים את הצבעים בעולם באמצעות עינינו וכולם מסכימים שהשמיים כחולים (לפחות בחודשי הקיץ). ניהול צבע נכנס לפעולה רק כאשר אנו מנסים להעביר את המציאות הזאת לתוך המחשב. כלומר, כאשר משתמשים במחשב ובמודלים המתמטיים המספריים שלו על מנת לשחזר את אותה המציאות על גבי מסכים וניירות. הבעיה הסבוכה של חוסר בניהול צבע, וכתוצאה מכך חוסר בתאימות צבע, אינה מתבטאת רק בציוד וטכנולוגיה מתקדמת של צילום דיגיטלי, סריקה מקצועית והכנה לדפוס. זו בעיה שנתקלים בה מיליוני משתמשי מחשב ברחבי העולם יום יום. כבר אמרנו שאין דבר יותר נוראי לצלם חובב שהשקיע את מיטב כספו במצלמה דיגיטלית ומדפסת הזרקת דיו איכותית, מלגלות שצבע הים שצילם אתמול יצא לו במדפסת בצבע ירוק כהה. ניהול צבע נכון מאפשר לנו להתגבר על הבעיות הללו. אך מהו בדיוק אותו ניהול צבע? איך יתכן שהמחשבים יטעו בחשבון שלהם ויעשו המרות שגויות של המידע? כיצד המודלים המספריים של RGB נכשלים? המציאות היא שהם אינם טועים בחשבון, להפך, הם מדויקים להפליא, והדיוק הזה הוא המכשלה העיקרית. המכשלה באה לידי ביטוי בחסרונות של ייצור סידרתי. לצורך העניין הבאתי דוגמא ליצור סידרתי: שני אנשים יכולים לרכוש רכב באותה השנה, באותו יום, מאותו יצרן ואותה סידרה, אך אחד מהם יבלה ארבע פעמים במוסך בשנה הראשונה והשני אף לא פעם אחת. למרות שתיאורטית יצור סידרתי אמור לחולל זהות בין כל הפרטים על פס היצור ישנה שונות גדולה ביניהם בפרקטיקה. השונות הזו אחראית לכך שגם מסכים של אותו יצרן יציגו תמונות צבע בצורה שונה, המדפסות ידפיסו קצת אחרת והמצלמות יצלמו מציאות מעט שונה. שלא לדבר על מצב בו הציוד נקנה מיצרנים שונים, בזמנים שונים ובאיכויות שונות, מה שיותר קרוב למציאות של ימינו. צלם יכול לסרוק את תמונתו במקומות שונים ועל ידי טכנולוגיה שונה, דבר המייצר בעצם גרסאות שונות לאותה מציאות מצולמת. כלומר סדרות שונות של מספרים. התמונה תוצג על מסכים שונים ותודפס בטכנולוגיות שונות.

אז היכן מתגלה הכשל בתקשורת שבין המחשבים לציוד ה"סידרתי" הנלווה? הכשל הוא בכך שהמחשבים תמיד ישדרו או יקלטו את אותם ערכים מספריים (למשל 255,0,0) כאשר יקראו את המידע הדיגיטלי של הצבע. אך מסכים שונים, מדפסות שונות וסורקים שונים יקודדו את אותם הערכים בצורה מעט שונה. כתוצאה מכך, אותה מציאות של שקיעה בים יכולה להצטייר בורדו במקצת במסך אחד ועם נטייה לורוד במסך אחר. זאת כתוצאה משונות בין רכיבי המסך, הטכנולוגיות והיצרנים. באותו אופן מדפסת אחת שתתבקש להדפיס את ערכי הצבע תפיק אדום חלש ואפרורי בעוד שמדפסת אחרת תדפיס אדום חזק ושחרחר. ברור לחלוטין שהמחשב ששולח את אותו ערך מספרי, על כל גדולתו, אינו יכול לפצות על שונות זו ללא התערבות חיצונית. ניהול צבע מגיע לתת תשובה לבעיה הזו. הבעיה נראית סבוכה, אך ניהול צבע פותר אותה בקלות. כל מה שעושה ניהול הצבע, הקיים בכל מחשב הוא להגמיש את המידע שקיים בתמונת הצבע על מנת להתאים אותה למכשיר הספציפי ("משחק" עם הנתונים בהתאם למכשיר). במחשבה ראשונה הרעיון נשמע מטורף. אם אני משנה את הצבע שלי לפי המכשיר שבו אני מייצג אותו אני מעוות את המציאות שניסיתי לשחזר באותו צבע. אך אין זה המצב, ההיפך הוא הנכון. אם נזכר לרגע במה שנאמר קודם נכיר בעובדה שמכשירים דיגיטליים ("סידרתים") שונים נמצאים בסטייה אחד מהשני בכל הקשור למידע של צבע. דמיינו את עצמכם נכנסים לרשת אלקטרוניקה וצופים בשורה של טלוויזיות שמשדרות את אותה תמונה אך בצבעוניות שונה לחלוטין. נזכר גם שמחשבים הם רק מחשבונים מדויקים שאינם מסוגלים לטעות אלה עם אנו, בני האדם, נאמר להם כך. התמונות של דוד כהן מחוף הים  הוצגו על המסך שלו בצורה שגויה. כל שעליו לעשות הוא לבקש מהמחשב שלו ש"ישנה" את החישוב. בכך הוא יגמיש את הנתונים בצבע בהתאמה להתנהגות הייחודית של המסך שלו, ובכך יציג המסך את התמונות בדומה למציאות המצולמת.

 

מנוע הצבע במחשב

 

ההמרות הללו מתבצעות על ידי מודול צבע שקיים במחשב ונקרא "מנוע צבע" (color engine). השליטה של המשתמש במנוע הזה בעבר היתה מזערית, אך בשנים האחרונות ההתפתחות הטכנולוגית אפשרה להפוך אותו לדבר שמשתמשים יכולים לשלוט בו. השליטה הזו, וניהול הנתונים הם בדיוק פעולת "ניהול הצבע". היא מאפשרת לנו לקבוע כיצד יתורגם המידע הדיגיטלי של התמונה בין המחשב שלנו לסורקים, למדפסות, למצלמות ולמסכים שלנו. רוב התוכנות הגרפיות היום במחשבים מתקשרות בצורה זו או אחרת עם מנוע הצבע שבמחשב ואף רוב הציוד הדיגיטלי שמתחבר אל המחשב. הבעיה הגדולה ביותר אינה חוסר היכולת של המחשבים להתמודד עם חוסר תאימות צבע. על המכשול הזה התגברו באמצעות האופציה לניהול צבע במחשב. הבעיה היא בחוסר המודעות של ציבור המשתמשים, הביתי והמקצועי, לאפשרות הפתוחה בפניהם לנהל את הצבע במערכות הממוחשבות.        

 

אם נחזור לרגע לדוד כהן, הבעיה שלו כנראה אינה נובעת מהמצלמה, מהמסך או מהמדפסת. הבעיה נובעת מחוסר בניהול צבע. דוד צריך "להגמיש" את נתוני הצבע במכשירים השונים. במילים מקצועיות יותר הוא צריך לכייל את המכשירים!

 

מכשירי כיול למסכים

 

לפני שנצלול בחזרה לתיאוריות, מודלים מספריים ועוד כל מיני נושאים פחות עסיסיים (כאלה שלא ניתן ללחוץ על כפתורים...) כדאי להתייחס לנושא של מכשירי כיול. איך יכול דוד כהן להביא את המסך שלו להצגה נכונה של הצבעים? לשם כך פותחו מכשירי כיול למסך (Monitor/Display Calibrator). המכשירים הללו חכמים מאוד והם מבצעים מספר פעולות מתוחכמות. למכשירים אלה מערכת של קולטני אור והם מתחברים עם כבל USB למחשב. הם מתלבשים על גבי הצג ויודעים למדוד את האור המוקרן ממנו. מכשירים אלה נרכשים יחד עם תוכנה המותקנת על המחשב ובהפעלתה ניתן לדרוש מהמחשב לשלוח הוראות להצגת ריבוע צבע על גבי צג המחשב. מה שהמכשיר עושה הוא בדיוק מה שנחוץ לניהול צבע. הוא "לומד" את הסטייה הספציפית של המסך על-ידי כך שהוא מודד את הצבעים המוקרנים ממנו. איזה צבעים? התוכנה אחראית לשלוח נתוני צבע שונים. לדוגמה 255,0,0 והמכשיר אחראי לקרוא את הצבע שמופק על גבי הצג ולהחליט איזה צבע זה וכיצד יש לתקן את שליחת הנתונים המספריים עבור הצג הספציפי על-מנת שיציג את הצבעים נאמנה. לאחר שדוד כהן יכיר את הטכנולוגיה והמכשיר לכיול מסכים יוכל לכייל את המסך ולדאוג לכך שהתמונות יוצגו בצורה נכונה ומהימנה למקור המצולם. נתוני הצבע של התמונה יעברו דרך תיקון שמייצר המכשיר לכיול מסכים. אותו תיקון של צבע הינה טבלת המרה שיושבת בכרטיס המסך ונקראת גם "פרופיל צבע" או בשמה המקצועי "פרופיל ICC". אני משוכנע שרוב הקוראים לא שמעו על הפרופיל הזה. ובכן מה ההבדל בין כיול המסך לפרופיל הצבע שלו? פרופיל ICC הוא רק תיאור של התנהגות המסך באמצעות טבלת המרה של צבעים עבור מערכת ההפעלה. כיול, לעומת זאת הוא כיון של המכשיר בפועל. מבולבלים? תחשבו על זה בצורה כזאת: מכשיר מכויל הוא מכשיר מהימן שכוון לסטנדרטים מקובלים. לדוגמא: משקל (שחלקנו מפחדים לעלות עליו) מראה לנו כמה קילוגרמים מונחים עליו. הסטנדרט של המשקל הוא מערכת המדידה המוסכמת של קילוגרמים, אך אם המשקל לא מכויל הוא יראה לנו מספר קילוגרמים שגוי. המשקל עדיין מציג קילוגרמים, אך לא את המידה הנכונה. לעיתים דבר זה קורה כאשר המחוג נמצא על קילו אחד במצב שאין שום דבר על המשקל. מה שנרצה לעשות, לפני שנתחיל לשקול הוא לאפס את המחוג כך שכאשר אין על המשקל דבר הוא יהיה במצב אפס. באותו אופן, לפני שתוכנת כיול המסך מייצרת פרופיל ICC – טבלת המרה - היא מוודאת שהמסך אכן עובד בצורתו האופטימאלית. מכשיר הכיול מאפס את המסך לסטנדרט מקובל ורק אחר כך בונה עבור המסך פרופיל ICC המוטמע במערכת ההפעלה כטבלת תיקון לשימוש האפליקציות הגרפיות השונות. כאן המקום להסביר את הטענה שלי בעניין מסכי LCD. בעבר תהליך הכיול של מסכי CRT היה פשוט ומובן למשתמשים בטכנולוגיה זו. מכיוון שמסכי ה-LCD עובדים בצורה שונה תהליך הכיול שלהם שונה, ובתחילת הדרך לא היה ברור למשתמשים. מכאן ההנחה השגויה שמסכי LCD פחות מדויקים.

 מכשיר לכיול מסך

כיול מסך ומודל ה-ICC (המשך העמקה מכאן והלאה באחריות הקורא בלבד...)

 

מהו פרופיל ה-ICC בדיוק? נניח כי לדוד כהן יש יותר ממסך אחד. אזי הוא צריך לכייל את שני המסכים שלו באמצעות מכשיר ותוכנה המכיילים את המסך ובונים טבלאות המרה (פרופילים). כבר סיכמנו שמסכי מחשב שונים מאוד אחד מהשני ולכן כל אחד מציג בצורה שונה את אותם הנתונים. דמיינו שאתם נותנים את אותו המתכון לעשרים שפים שונים. כל העוגות יהיו עוגות שוקולד, אך לכל אחת תהיה טעם קצת שונה. ההבדל בין שפים למחשבים הוא שלמזלנו בפעולות המחשב אנו יכולים להתערב. בשנת 1993 ארגון בשם ICC (International Color Consortium) פיתח אלגוריתם מתמטי אשר מאפשר לתת משמעות לנתוני הצבע במחשב. מייסדי ה-ICC שמו לעצמם למטרה למסד סטנדרט בין-לאומי, בין-מערכתי ובין-יצרני לעבודה עם צבע דיגיטלי. משמעות הפיתוח של סטנדרט כזה היא היכולת לעשות מניפולציה לערכים המספריים בקבצי צבע דיגיטליים. כדי לא להסתבך עם הספציפיקציות של מודל ה-ICC נסתפק ונאמר שמודל זה הוא תא השרפה של מנוע הצבע במחשב. כאשר המחשב קורא את המספרים שבקבצים (למשל צבע העור של הזוג בתמונות של דוד כהן) ומתרגם אותם לתצוגה על המסך הוא עובר דרך מנוע הצבע. כמו תא השרפה ההופך דלק למשהו אחר (אנרגיה) כך מודל ה-ICC הופך נתוני צבע לנתונים המתאימים למכשיר הספציפי בו הם צריכים להיות מוצגים. אתם כבר בטח שואלים על מה אני מדבר ואיך זה עובד? אז בואו נעבור על כמה מושגי יסוד לפני שנבין כיצד מודל ה-ICC נכנס לפעולה.

 

מודל ה-CIE

 

בשנות השלושים של המאה הקודמת, הרבה לפני שחלמו על מחשבים דיגיטליים, פותחו מודלים של צבע המתארים את טווח הצבעים אשר נראים לעין האנושית. כל צבע הוא קרן אור בעלת אורך גל אלקטרו מגנטי, מבין טווח של אורכי גל הנקראים "התחום הנראה". לדוגמא: אורך הגל של צבע אדום הוא 700 ננו-מטר (מיליונית המילימטר).

על מנת לייצג את הצבעים הללו במודל מתמטי נבנה מודל מרחבי תלת ממדי בו לכל צבע ניתן ערך בעל שלוש נקודות וכך נבנה מודל ה-CIE המשקף את הצבעים הנראים לעין לצופה ממוצע (תמונה מס' 1). זהו מודל המייצג צבע "אובייקטיבי" או צבע "אמיתי". אני מכניס מילים כאובייקטיבי ואמיתי למירכאות כיוון שמודלים אלה בנויים על תצפית אנושית סובייקטיבית. איך המודלים הללו מתקשרים לעניינינו? הם רלוונטיים כאשר אנו רוצים לדעת מהו טווח הצבעים שהמסך שלנו מסוגל להציג. אין כיום אף מסך בעולם שמסוגל להציג את כל טווח הצבעים הנראה לעין. טווח הצבע שמכשיר דיגיטלי מסוגל "לראות" נקרא גאמוט הצבע (Color Gamut). לכל מסך יש גאמוט שונה ועל כן טווח צבע שונה אותו הוא מסוגל להקרין. בתמונה מספר 2 ניתן לראות שני גאמוט שונים של שני מסכים שונים. כל גאמוט מתאר את הצבעים אותם יכול המסך הנתון להציג מתוך כלל הצבעים הנראים לעין האנושית. את האזורים בהם חופפים שני הגאמוט יוכלו שני המסכים להציג, אך יש אזורים שבהם מסך אחד יכול להציג צבעים שהשני אינו יכול, ולהפך. מתוך המודלים של ה-CIE ניתן לבנות מודל המתאר מסך אידיאלי ולהשוות כל מסך נתון להתנהגות האידיאלית. בדיוק בנקודה זו נכנס מודל ה-ICC. מודל זה מאפשר בניה של פרופיל עבור מסך, המתאר את התנהגותו (Device ICC Profile), כלומר את הצבעים אשר הוא מסוגל להציג. הפרופיל של המסך מוטמע במערכת ההפעלה ומשמש כתחנת מעבר לתוכנות הגרפיות (תא השרפה במנוע). בעבר למשתמש לא היתה שום שליטה על מנוע הצבע של המחשב. במובן זה ניתן לומר שלכל המסכים היה אותו פרופיל (או יותר נכון לא היה פרופיל לאף אחד מהם) לא משנה מה היה הגאמוט של המסך. כאשר היתה נפתחת תמונה עם צבע אדום למשל היה מציג המסך את האדום ה"אישי" שלו, כלומר לא עובר בתחנה של ההמרה. במצב זה כל מסך הציג את הצבע בצורה שונה. ה-ICC יצרו תחנת מעבר לתמונות. בתחנה הזו הצבעים בקובץ הדיגיטלי – המספרים –  עוברים תיקון בהתאם לגאמוט הספציפי של המסך על מנת שיוצגו בצורה הנכונה. הדבר דומה לירייה בחץ וקשת: כאשר אנו יודעים שהקשת שלנו מזייפת ימינה, נכוון אותה מעט שמאלה מהמטרה על מנת לפגוע בול.

 CIE

חשיבות הפרופיל

 

היום מגיעות מערכות ההפעלה עם פרופילים מוטמעים בתוכם ויצרני מסכים מפיצים פרופילים עבור המסכים שלהם על גבי התקליטור ובאתר האינטרנט של החברה. למרות זאת השונות הגדולה בגאמוט של המסכים מאלצים אותנו לבנות פרופילי ICC עבור כל מסך ומסך על מנת לקבל תוצאות טובות. הדיוק בהצגת הצבע בכל מסך תלוי בפרופיל שלו. כאשר הפרופיל אינו מתאר את הגאמוט של המסך בצורה מהימנה תחנת המעבר של התמונות אינה מבצעת את התיקון. אם נחזור לדוגמא של החץ וקשת, כאשר ניתן לאדם שאינו מכיר את הסטייה של הקשת לירות הוא לא יפגע במטרה למרות שיכוון אליה.

לסיכום מה שנאמר עד כה בשני משפטים: הבדלי הצבע בין מסכים נובעים מגאמוט שונים שיש לכל מסך ביחס לצבעים הנראים לעין (טווח הצבע של המסך). על מנת להציג צבע מדויק במסך עלינו לכייל אותו ולבנות לו פרופיל (המבוסס על מודלים אובייקטיבים של צבע) שישמש את התוכנות הגרפיות כאשר הן קוראות את המידע המספרי מתמונות הצבע. מילה אחרונה לדוד כהן. עד כה עזרנו לו להבין מהי הבעיה והסברנו שיש פתרון. אך בפועל הצגנו לו רק פתרון חלקי. כיול המסך. לדוד כהן היתה בעיה נוספת. בעיה של הצבע במדפסת. בכך ובנושאים נוספים מעולם ניהול הצבע הדיגיטלי כגון בחירה נכונה של מסך גרפי, הכנת עיצובים לדפוס לעומת אינטרנט ועוד נעסוק בחלקים הבאים. להתראות בגיליון הבא.